השבוע, ביום 25 בנובמבר 2018, התקבלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הכרעת דין מפי כב' השופט צבי גורפינקל כחלק מההליכים הפליליים בפרשיית השוחד במפלגת "ישראל ביתנו".

במסגרת הכרעת דין זו הורשע מנכ"ל עמותת עזרא העולמית לשעבר (להלן: "העמותה"), דניאל אלינסון (להלן: "אלינסון"), במתן שוחד לחברת הכנסת ומזכ"לית מפלגת "ישראל ביתנו" לשעבר פאינה קירשבנאום (להלן: "קירשנבאום"). בהכרעת דין זו יש בכדי לספק דוגמא נוספת להעברות כספים ומימון הוצאות אשר יש ויעלו לכדי עבירה של מתן שוחד תחת הדין הישראלי.

לפי הכרעת הדין, אלינסון חיפש אחר מקורות תקציביים לעמותה, ובמסגרת זו אף יצר קשר עם קירשנבאום, שהציעה להעביר סכומי כסף מתוך הכספים הקואליציוניים אשר עמדו לרשות מפלגת "ישראל ביתנו", בתמורה להעברת מחצית מסכומי כסף אלו בחזרה לטובת מפלגת "ישראל ביתנו" או ישירות לקרישנבאום ובני משפחתה במסגרת מימון הוצאותיהם על ידי העמותה. בהקשר זה שילמה העמותה, לדרישתה של קירשנבאום, את ההוצאות הבאות בסך כולל של $92,649:

  1. נסיעות לחו"ל של קירשנבאום ובני משפחתה בסך של $40,562;
  2. רכישת מוצרי אלקטרוניקה עבור קירשנבאום ובני משפחתה בסך של $8,593;
  3. תשלום משכורת לבנה של קירשנבאום במסגרת העסקתו "הפיקטיבית" (כלשון בית-המשפט) כמנהל הפורום האינטרנטי של העמותה בסך של $6,942;
  4. מימון סקר שנערך עבור מפלגת "ישראל ביתנו" בסך של $36,561.

כפי שציין בית-המשפט בהכרעתו, הכספים הקואליציוניים אותם העבירה קירשנבאום לרשות העמותה אמורים היו להיות מועברים למשרד ממשלתי באמצעות תקנה ייעודית, ועם הגעתם למשרד ממשלתי כאמור להיות מוקצים לתכלית התואמת תקנה זו, ולא, כפי שאירע במקרה זה, לעבור בחזרה לידי מפלגת "ישראל ביתנו" או ישירות לידי קירשנבאום ובני משפחתה באמצעות מימון הוצאות שונות. בית המשפט דחה את טענות ההגנה בדבר האופי הציבורי של ההוצאות לעיל אותן נדרשה העמותה לשלם והתקיימותו של מנגנון של "פרויקטים משותפים" בין מפלגת "ישראל ביתנו" לעמותה, בציינו בין היתר כי הוצאות אלו לא נרשמו במסגרת ההוצאות הרגילות של העמותה, אלא במסגרת טבלה מיוחדת במסגרתה ניהל אלינסון תיעוד אודות הכספים שמגיעים לקירשנבאום על פי הסיכום עם אלינסון. כפי שציין בית-המשפט:

"… היחסים שבין קירשנבאום לבין אלינסון לא היו יחסים של מפלגה-תנועה, אלא יחסים של תן וקח, קבל תקציבים והחזר לי מחציתם לצרכי מפלגתי".

לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט כי העמותה העבירה את ההוצאות לעיל, אשר מקורם בתקציב הציבורי,  לטובת מפלגת "ישראל ביתנו" וקירשנבאום בתמורה לקבלת תקציבים מקירשנבאום לעמותה. משכך, מהווים כספים אלו כספי שוחד, ואלינסון, בנותנו כספים אלו, הורשע בעבירה של מתן שוחד לעובד ציבור בהתאם לסעיף 291 לחוק העונשין – 1977. 

הכרעת הדין אף כוללת מספר קביעות מעניינות מהן ניתן ללמוד היכן עובר קו הגבול בין שיתוף פעולה לגיטימי בין עמותה לעובד ציבור לבין שוחד:

  1. מימון נסיעות של חבר כנסת או שר לביקור קהילות יהודיות בחו"ל על ידי עמותה – בית המשפט קבע כי לכאורה אין פסול כשלעצמו במימון כאמור, כל עוד מדובר בהוצאה לגיטימית הנדרשת לקידום מטרות העמותה, אשר נרשמה כהוצאה בדין בספרי העמותה, מה שלא אירע במקרה זה. מה שהצביע במקרה זה על המטרות הפסולות היו בין השאר: א) שההוצאות נרשמו במסגרת תיעוד מיוחד על ידי אלינסון כנידון לעיל ב) הכספים ניתנו ממניע מעורב, כך שלצד קידום המטרות הלגיטימיות פעל אלינסון באופן פסול להניע את קירשנבאום כעובדת ציבור להזרים לעמותה כספים ציבוריים שלא כדין, ולבסוף ג) הוחזרו על-ידי העמותה לפי דרישתה של קירשנבאום ולא על-פי שיקול הדעת של אלינסון או של העמותה.
  2. סיוע בשילוב של קרוב משפחה של עובד ציבור במסגרת פעילות או תעסוקה- בית המשפט קבע כי עצם סיוע של אלינסון לבנה של קירשנבאום אינו עולה לכדי מתן טובת הנאה במידה והבן ענה על כל הקריטריונים לתפקיד, וזאת בניגוד להעסקתו הפיקטיבית לאחר מכן בעמותה, אשר נגעה לתפקיד שלא התקיים לפני כן ואכן לא אויש לאחר סיום העסקתו של בנה של קירשנבאום, ונועדה כל כולה לשמש ככיסוי לתשלום שכר שיקוזז מהסכומים אותם היה על העמותה להחזיר לקירשנבאום. יהיה צורך לראות האם במקרים עתידיים בהם יוכח כי ההעסקה איננה פיקטיבית ונועדה לשרת צורך אמיתי של העמותה הדבר עדיין יעלה לכדי מתן טובת הנאה לעובד ציבור.
חדשות