רקע

סעיף 75ב לפקודת מס הכנסה קובע הוראות בדבר מיסוי רעיוני של תושב ישראל (יחיד או חברה) שהוא בעל שליטה בחברה נשלטת זרה (חנ"ז, או CFC), ביחס לרווחיה מהכנסה פאסיבית של אותה חברה זרה, שלא שולמו לו.

ביום 15 באוגוסט 2017 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק הדין בעניינן של רוזבאד נכסים (אירופה) בע"מ ורוזבאד נדל"ן, שהיה פסק הדין הראשון שניתן בנוגע לסעיף זה.

פסק-הדין דן, בין היתר, בשאלה האם יש לסווג את ההכנסות שנצמחו לחברה בת הולנדית ולחברות בנות זרות של חברה זו, ממכירת חברת נדל"ן בחו"ל וממכירת נדל"ן בחו"ל כהכנסה פסיבית, המצמיחה חבות מס בישראל על הדיבידנד הרעיוני.

בית-המשפט המחוזי קיבל את עמדת החברות בנושא זה, בקובעו כי הראיות שהוצגו בפניו מצביעות על כך שהשקעות שלהן בנכסי נדל"ן בחו"ל באמצעות חברות זרות מהוות מיזם עסקי אחד; ובהתאם, יש לראות בהכנסות שנצמחו מהשקעות אלה הכנסות מעסק ולא הכנסות פסיביות.

הסתמכות על פסיקה זו אפשרה לחברות רבות לנקוט בגישה לפיה הכנסות שנצמחו לחברות בנות זרות שלהן ממכירת מניותיהן של חברות נדל"ן זרות, וממכירת נכסי מקרקעין בחו"ל אינן הכנסה פסיבית, כהגדרתה בפקודה; ומכאן שהכנסות אלה אינן מצמיחות לחברה הישראלית הכנסה מדיבידנד רעיוני, בהתאם למשטר החנ"ז.

פקיד השומה למפעלים גדולים ערער על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט העליון, מיום 25 בפברואר 2019

בית-המשפט העליון התייחס באופן תמציתי וקצר לטענות הצדדים ולפסק-הדין האמור, תוך שהוא מקבל את הערעור ומבטל את פסק-הדין.  העליון צידד בגישת המחוזי, בכך שתלה את המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הכנסות החברות הזרות הן הכנסות מעסק כטענת החברות, או שמא מדובר בהכנסות פסיביות כטענת פקיד השומה.

יחד עם זאת, קבע העליון כי טעה בית המשפט המחוזי בקובעו, כי השקעות המחברות בנכסי נדל"ן בחו"ל באמצעות חברות זרות הריהן מיזם עסקי אחד שנוהל על-ידי המשיבות.  העליון הוסיף כי "בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי אין לבחון את השאלה אם הכנסות כל אחת מהחברות הזרות היו 'הכנסה פסיבית', אלא שיש לבחון את סיווג ההכנסה 'בראיה רחבה' של הקבוצה כולה.  בהסתמך על 'ראיה רחבה' זו, קבע בית המשפט המחוזי כי ההכנסה שנדונה בעניין דנן, היא הכנסה עסקית; גם זו, לדעתנו, טעות."

בית המשפט העליון הצדיק את פקיד השומה בטענתו, לפיה פסק בית המשפט המחוזי בניגוד להוראת סעיף 75ב לפקודת מס הכנסה, סטה בפסיקתו מעקרון יסוד שבדין בישראל למיסוי חברות, שלפיו חברה היא יחידת מס נפרדת, ויצר, באופן תקדימי וללא אסמכתא בדין, יחידת מיסוי חדשה, היא קבוצת חברות.  כמו כן, בית המשפט העליון התייחס לחששו של פקיד השומה מהשלכות רוחב לפסק הדין של המחוזי וקבע שלמרות שאין בו תוחלת פיסקאלית, משום שהמשיבות חדלות פרעון, הערעור מתקבל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל.

סיכום

לאור חשיבותו של פסק דינו של העליון והשפעתו הפוטנציאלית מומלץ לחברות הפועלות בחול – ובמיוחד לכאלה שהסתמכו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי – לבחון את הגישה בה נקטו ביחס להכנסתן מדיבידנד רעיוני תחת משטר החנ"ז, ולתעד אותה ואת הסימוכין לה ככל הנדרש.

חדשות