לאחרונה פורסמו בעיתונות מספר כתבות על שינויים מתוכננים בחוק ההגבלים העסקיים. לא מדובר בכתבות המסתמכות על הודעה רשמית של רשות ההגבלים העסקיים או משרד הכלכלה ובפרט לא על תזכיר חוק. להערכתנו, תזכיר חוק מגובש יפורסם להערות הציבור בסמוך לאחר תום החגים ולאחר מכן תפורסם ברשומות הצעת חוק ממשלתית בנושא. המשמעות היא שקיים מרחק רב יחסית – הן במישור הזמן והן במישור התוכן – בין הפרסומים הנ"ל לבין תיקוני החקיקה כפי שייכנסו בסופו של דבר לתוקף.

יחד עם זאת, ניתן להעריך את מהותם של התיקונים בהם מדובר, הן עפ"י שני תזכירי חוק קודמים שפורסמו בשנת 2015 (בתקופת כהונתו של הממונה הקודם פרופ' דיויד גילה), והן עפ"י דיונים שנערכו ברשות ההגבלים בשיתוף נציגי הפרקטיקה הפרטית ("שולחן עגול") בקשר לשינויים הנדרשים לצורך התאמת החוק לימינו.

ניתן לתמצת את הרציונל שעומד בבסיס התיקונים המתכוננים ע"י הממונה בארבע מלים: "התמקדות בעיקר ולא בטפל". ביתר הרחבה, התיקונים מבטאים את תפיסת עולמה של הממונה הנוכחית, לפיה רשות הגבלים עסקיים מודרנית ואפקטיבית צריכה להתמקד באכיפה, בעיקר כנגד ניצול מעמד מונופוליסטי לרעה בידי מונופולים, וזאת לצד האכיפה הפלילית הנהוגה זה מכבר כנגד קרטלים של תיאומי מחיר, חלוקת שוק או תיאום מכרזים.

לעומת זאת, לשיטת הרשות כיום,עיסוק ברישוי של עסקאות (אישור מיזוגים) שאינן מעוררות חשש תחרותי, או בהכרזות על מונופולים מבלי שיש בצידן אכיפה, הינו עיסוק מיותר הגוזל את משאבי הרשות ומכביד על הסקטור הפרטי, ללא הצדקה אמיתית.

רצ"ב טבלה המסכמת את השינויים העיקריים המתוכננים בחוק ההגבלים העסקיים, הרציונל שבצידם וכן מספר הערות רלוונטיות בקשר לשינויים.

נושא

 

המצב כיום

 

השינוי המוצע

 

הערות

הגדרת "מונופול" בחוק.

 

הרציונל: התאמת ההגדרה לזו המקובלת במרבית המדינות המפותחות באופן שתהיה קורלציה לפרמטר האמיתי שלפיו נבחן מונופול.

ההגדרה מבוססת על נתח שוק: מי שמחזיק בנתח שוק של מעל 50% (כלומר, בהכרח מי שמחזיק בנתח שוק נמוך מ-50% אינו מונופול).

הכרזת הממונה על מונופול הינה הצהרתית בלבד. גם מי שלא הוכרז אך נתח השוק שלו מעל 50% נחשב למונופול.

ההגדרה תהיה מבוססת על כוח שוק, בדומה למצב החוקי במרבית מדינות המערב.

מי שמחזיק בנתח שוק נמוך מ-50%, אך יש לו כוח שוק ייחשב למונופול.

עדיין לא ברור מה יהיה הדין לגבי המצב ההפוך: מי שמחזיק בנתח שוק גבוה מ-50%, אך מראה שהוא נעדר כוח שוק.

1. רשות ההגבלים תפרסם ככל הנראה קריטריונים ואינדיקציות לעניין קיומו של "כוח שוק". למשל, היכולת להכתיב או להשפיע על מחירי המוצר/השירות בשוק הרלוונטי.

2. ההגדרה מבוססת על מבחן מהותי ולא כמותי, בדומה להגדרת "שליטה" בחוק ניירות ערך, שם המבחן הכמותי (אחזקה של מעל 50% מהזכויות בתאגיד) מהווה חזקה שניתנת לסתירה, אך המבחן המהותי (יכולת לכוון פעילותו של תאגיד) הוא המכריע.

3. התקיימו דיונים על כך שייקבע "נמל מבטחים", כלומר נתח שוק (30% בערך), שמתחתיו חברה לא תיחשב כבעלת כוח שוק ולכן ולא תוגדר בכל מקרה כמונופול.

הצורך בקבלת אישור לעסקת מיזוג (חלופת מחזור המכירות)

 

הרציונל: הקלת הרגולציה על הסקטור הפרטי; חיסכון במשאבי הרשות

חל במקרה שמחזור המכירות המשותף של החברות שהן צד לעסקה, בישראל, עולה על 150 מיליון ₪.

יחול במקרה שמחזור המכירות המשותף של החברות שהן צד לעסקה, בישראל, עולה על 350 מיליון ₪.

1. עפ"י תזכיר חוק קודם, ככל הנראה ייקבע בנוסף שמשטר המיזוגים יהיה כפוף להערכה עצמית של הצדדים לגבי החששות התחרותיים, כלומר, גם בעסקה שבה המחזור המשותף יהיה נמוך מהרף, עדיין ייתכן שיידרש אישור, אם לדעת הצדדים העסקה עלולה לפגוע בתחרות.

2. בתזכיר החוק הקודם הוצעה גם חלופה של החלת משטר המיזוגים על עסקה שצד לה הוא חברה בינלאומית גדולה שטרם העסקה אין לה נוכחות בישראל (כיום, לא נדרש אישור במקרה כזה).

3. תידרש התאמה בנוגע לסף מחזור המכירות של כל אחת מהחברות בנפרד, הקבוע בתקנות. כיום, נדרש אישור מיזוג אם המחזור של כל אחד מהצדדים לעסקה עולה על 10 מיליון ₪.

גובה העיצום הכספי המקסימלי שמוטל על תאגיד בגין הפרת הוראות החוק.

 

הרציונל: הגברת ההרתעה.

8% מהמחזור הכספי, מוגבל לתקרה של כ-24.5 מיליון ₪ להפרה.

8% מהמחזור הכספי, ללא תקרה.

מדובר בגובה העיצום הכספי המירבי שיוטל על תאגיד שמחזור מכירותיו עולה על 10 מיליון ₪. לגבי יחידים או תאגידים קטנים, העיצום המירבי עומד על סכום של כמיליון ₪.

הערכאה השיפוטית.

 

הרציונל: חיזוק המומחיות של בית המשפט ואחידות בפסיקה.

בית הדין להגבלים עסקיים – דן בהליכים מנהליים בלבד.

הליכים אזרחיים "מתפזרים" בין בתי המשפט ברחבי הארץ.

הליכים פליליים – בבית המשפט המחוזי בירושלים.

בית משפט להגבלים עסקיים – ידון בכל ההליכים המנהליים והאזרחיים בתחום (אך לא בהליכים פליליים)

הקמת בית משפט בעל מומחיות תפתור את הבעיה הקיימת בתחום הסעדים הזמניים, שבה בתי משפט אזרחיים לא דנים בשלב הסעד הזמני בסוגיות בתחום ההגבלים עקב מורכבותן (אלא אם ישנה קביעה של הממונה בנושא).