בשנת 2012 פורסם החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, תשע"ב-2012 (להלן: "החוק"), המטיל אחריות מורחבת על יצרנים ויבואנים, ומטיל בנוסף אחריות וחובות טיפול בפסולת אלקטרונית גם על רשויות מקומיות, משווקים, משרדים ובתי עסק. החוק נועד לקדם שימוש חוזר, צמצום פסולת ומיחזור של ציוד חשמלי ואלקטרוני ולהפחית את ההטמנה באופן מדורג עד לאיסורה המוחלט בשנת 2021. לאחרונה  שלח המשרד להגנת הסביבה מכתבי התראה והזמנות לשימועים לעשרות עסקים שטרם מילאו אחר הוראות החוק ובכוונתו להגביר את האכיפה של חוקי הטיפול בפסולת. כמו כן הוגשו לאחרונה בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד מספר חברות בגין אי מילוי הוראות החוק.

התעוררות גורמי האכיפה הובילה לריבוי פניות למחלקתנו בקשר עם הוראות החוק. מכאן מצאנו לנכון להביא בפניכם במזכר זה, על קצה המזלג, את ההוראות המהותיות של החוק ומענה נקודתי למספר שאלות שחזרו על עצמן בפניות אלינו. בכל שאלה נוספת, הנכם מוזמנים להתייעץ עמנו פרטנית.

על מי חל החוק:

  1. החוק חל על כל שרשרת הייצור והצריכה של ציוד חשמלי ואלקטרוני וסוללות.
  2. ציוד חשמלי ואלקטרוני מוגדר בחוק כך: "מוצר, ציוד או מכשיר המיועד לפעול באמצעות זרם חשמלי או שדה אלקטרומגנטי, וכן ציוד לייצור, להולכה או למדידה של זרם או שדה כאמור, ובלבד שהם מיועדים לשימוש במתח חשמלי שאינו עולה על 1,000 וולט בזרם חילופין או 1,500 וולט בזרם ישר, למעט ציוד המתוכנן ומיועד להתקנה כחלק מציוד אחר שחוק זה לא חל עליו, ושיכול למלא את תפקידו המתוכנן רק כחלק מהציוד האחר כאמור; לעניין זה יראו ציוד או מכשיר המנוי בתוספת הראשונה, כציוד חשמלי ואלקטרוני".
  3. התוספת הראשונה מחלקת את הציוד החשמלי והאלקטרוני לשש משפחות, מפולחות ל- 40 תתי משפחות ובסה"כ מעל 200 סוגי מכשירים, מתקנים ומוצרים חשמליים ואלקטרוניים. אין מדובר ברשימה סגורה.
  4. החוק מגדיר ארבע קטגוריות של אחריות לטיפול בציוד החשמלי והאלקטרוני –
  • יצרן/ יבואן
  • משווק
  • מחזיק
  • אחראי טיפול בפסולת (רשויות מקומיות וכיו"ב)

חובות היצרן והיבואן:

  1. "יצרן" הוא מי שמייצר, בעצמו או באמצעות אחר, ציוד חשמלי ואלקטרוני המיועד למכירה או לשיווק בישראל. "יבואן" הוא מי שמייבא במסגרת עסקו ציוד כנ"ל. החובה המרכזית על יצרן ויבואן הינה לעמוד ביעדי מיחזור שנתיים של ציוד חשמלי ואלקטרוני. כדי לעשות זאת, החובות על פי החוק כוללות חובת טיפול וחובת דיווח. חובת הטיפול מחייבת יצרן ויבואן להתקשר עם גוף מוכר שיבצע עבורו את חובת המיחזור.

חובות המשווק:

  1. "משווק" הינו מי שמוכר ציוד וסוללות וכן מי שמספק ציוד וסוללות להפצה, לצריכה או לשימוש בישראל, במסגרת עסקו. על משווק חלה החובה לאפשר לקונה ממנו למסור לו (במעמד המכירה או האספקה) ציוד חשמלי ואלקטרוני ישן הדומה לציוד הנקנה, בכמות או משקל הדומים למוצר הנמכר.  מכאן נגזרת גם החובה על אותו משווק לאחסן את הציוד עד לפינויו כדין, ובדומה ליצרן ויבואן להתקשר עם גוף מוכר לצורך פינוי הפסולת.

חובות המחזיק:

  1. "מחזיק" הינו כל מי שמחזיק בפסולת ציוד וסוללות שאינה מהמגזר הביתי. למעשה, ההגדרה תחול על כל משרד, בית עסק, מוסד ציבורי ואף חנות אשר מחזיקים במספר מסופי מחשב, או שיש אצלם מספר מטבחונים מצויידים בציוד חשמלי ואלקטרוני, או בכל ציוד משרדי חשמלי ואלקטרוני אחר. החובה החלה על מחזיק הינה להתקשר עם גוף מוכר לשם פינוי פסולת הציוד והסוללות שברשותו, בתמורה למימון עלויות הפינוי בלבד. בפועל, הסכמי המחזיק של גופי היישום בד"כ מקזזים את עלויות הפינוי עם ערך הפסולת המפונה, כך שמחזיקים אינם נדרשים לשלם כלל לגוף היישום. במקרים חריגים של פסולת בהיקפים גדולים (למשל כאשר מדובר בקבלני משנה של יצרנים שאינם יצרנים בעצמם אולם מצטברים אצלם חלקי חילוף ומוצרים פגומים), ייתכן שגוף היישום אף ישלם למחזיק על עצם האיחסון והשמירה של הפסולת עד לפינויה. המחזיק מתחייב לנקוט אמצעים סבירים לשמירה על הפסולת האלקטרונית שבחזקתו עד למועד הפינוי.

גוף יישום מוכר:

  1. לסגירת מעגל הטיפול בפסולת אלקטרונית: גוף יישום מוכר הוא גוף המוקם על פי חוק,  המחויב להתקשר עם כל גורם המעוניין בפינוי פסולת אלקטרונית תחת חוזה ומדיניות תמחור שוויונית המאושרים על ידי המשרד להגנת הסביבה. הוא למעשה מבצע את הפעולות הנדרשות על פי החוק לפינוי, מיון וטיפול בפסולת של הלקוחות המתקשרים עמו, וחייב בנוסף בדיווח למשרד להגנת הסביבה. כיום קיימים שני תאגידי מיחזור לפי החוק: אקומיוניטי, ו- מאי.

אילו מוצרים פטורים מתחולת החוק:

  1. רכיב לעומת מוצר– בסוף הגדרת "ציוד חשמלי ואלקטרוני", קיימת החרגה ספציפית "למעט ציוד המתוכנן ומיועד להתקנה כחלק מציוד אחר שחוק זה לא חל עליו, ושיכול למלא את תפקידו המתוכנן רק כחלק מהציוד האחר כאמור". זהו תרגום כמעט מדוייק של הדירקטיבה האירופאית, אולם הוא מנוסח באופן עמום. בישראל טרם ניתנה החלטה מחייבת בפסיקה או בהנחיית רגולטור לגבי תכולת החריג, ונדרשת פרשנות משפטית. מטרת החריג להחריג רכיבים שהם חלקים בלתי נפרדים ממוצרים מכניים, רהיטים וכיו"ב. כך למשל, ניתן לטעון כי מנגנון אלקטרוני או חשמלי המורכב ברהיט כלשהו (מיטה, שולחן, ארון), אשר ללא המנגנון אף יוסיף לתפקד כרהיט נטול כושר חשמלי או אלקטרוני- נכנס לגדר החריג ואינו מהווה ציוד אלקטרוני לפי החוק (מיטה מתכווננת, כורסה עם מנגנון חשמלי, פעמון בדלת..).
  2. ציוד שהחוק לא חל עליו– החוק מחריג במפורש סוגי ציוד אלקטרוני המפורטים ברשימה בסעיף 63 לחוק. בין היתר, החוק לא יחול על סוגי ציוד רפואי מסויימים, נורות להט, רכב מנועי, סוללה או מצבר לרכב מנועי ועוד.
  3. כעולה מדברי ההסבר לחוק ומהדיונים בוועדת הכלכלה טרם חקיקתו, סעיף 63 נולד מתוך רצון לעשות גזרה שווה ואחידות עם ההחרגות הקיימות בדירקטיבה האירופאית המעודכנת – אשר שימשה מקור והשראה לחוק עצמו.
  4. סעיף 63(5) לחוק מחריג "ציוד תעשייתי קבוע גדול". המונח מוגדר כ"מיתקנים גדולים הכוללים מכונות, ציוד או מרכיבים הפועלים יחדיו למטרה מוגדרת, המותקנים באופן קבוע במתקני ייצור תעשייתי או במתקני מחקר או פיתוח, ושמותקנים, מופעלים ומפורקים על ידי גורמים מקצועיים." אלה למעשה שתי הצדקות להחרגה – ראשית, הציוד הגדול הופך להיות חלק ממבנה קבוע שאינו מיועד לפירוק ולעקירה ממקומו, כך שהוא בעצם הופך לחלק בלתי נפרד ממוצר שהחוק אינו חל עליו. שנית, הצורך בגורמים מקצועיים לפירוק והרכבה מצביע על כך שאין הצדקה להטיל חובת טיפול על גופי היישום המוכרים. מתפקידו ואחריותו של הגורם המקצועי שמבצע את הפירוק של הציוד בסוף פעולתו, לטפל גם בפסולת.
  5. סעיף 63(6) מחריג "מתקנים קבועים גדולים" – "מתקנים גדולים המורכבים מכמה מערכות או מרכיבים, המיועדים לשימוש קבוע במקום מוגדר, כחלק ממבנה, ומורכבים, מותקנים ומפורקים על ידי גורמים מקצועיים, כגון אסדות, מסועים ומעליות". אותן הצדקות להחרגה חלות גם כאן – הקביעות והצורך בגורם מקצועי שיבצע התקנה וניתוק של המתקן.

אילו יצרנים/ יבואנים פטורים מחובות על פי החוק:

  1. פטור טריטוריאלי– הגדרת יצרן ויבואן מתייחסת לציוד הנמכר או משווק בישראל בלבד. לפיכך, יצרנים אינם נחשבים יצרנים ויבואנים לצורך החוק בכל הקשור לציוד שהם מייצרים ומייבאים ואשר מיועד למכירה או שיווק מחוץ לישראל.
  2. מוצר מדף לעומת קבלן משנה– הגדרת יצרן בחוק הינה מי שמייצר "בעצמו או באמצעות אחר". יצרנים רבים מייצרים רכיבים שהופכים לחלק ממכלול חשמלי/ אלקטרוני של יצרנים אחרים, למשל – מעגלים מודפסים, חלקי מחשב וכו'. כאשר מדובר במוצר מדף שנמכר ליצרן סופי, אכן מדובר ביצרן שחייב לפי החוק. כאשר הרכיב מיוצר ונמכר למספר מוגדר ומצומצם של לקוחות, בד"כ המוצר של הלקוחות הסופיים הינו ציוד חשמלי ואלקטרוני, ואותו לקוח ייכנס לגדר הגדרת היצרן בחוק, ואילו יצרן הרכיב ייחשב קבלן משנה, שפטור כשלעצמו מתחולת החוק.
  3. פטור טיפול עצמי– בנוסף, יצרן או יבואן רשאי לבקש ולקבל פטור  מחובת ההתקשרות עם גוף יישום מוכר, אם ישכנע את המנהל במשרד להגנת הסביבה, כי הוא מסוגל לקיים את חובותיו לגבי פסולת ציוד וסוללות הנוצרת מהציוד או הסוללות שהוא מוכר, שלא באמצעות גוף יישום מוכר. יצרן או יבואן שקיבל פטור כאמור, יהיה אחראי לבצע את כל הפעולות הנדרשות לקיום חובותיו לפי החוק באופן המונע פגיעה בסביבה ובהתאם להוראות החוק ולפי כל דין.
  4. פטור להיקף מוגבל– יצרן או יבואן, שסך מכירות הציוד האלקטרוני שלו קטן מהשיעור המינימלי הקבוע בחוק, פטור ממרבית חובות החוק – וביניהן חובת המיחזור, חובת הדיווח וחובת ההתקשרות עם גוף יישום מוכר; אך עדיין יחויב בהגשת דוח שנתי מצומצם, ובניהול רשימה עצמאית של פרטי הדיווח. הפטור אינו תקף לגבי סוללות, מצברים ונורות.
  5. תקנות לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות (יצרן ויבואן בהיקף מוגבל ומשווק בגודל מזערי), תשע"ד-2014 ("התקנות") קובעות, כי היקף מוגבל משמעו מכירהבשיעור מזערי שאינו עולה על 1,000 קילוגרמים בשנה, וכן שמספר המוצרים אינו עולה על – 25 מוצרים מקבוצות סיווג 1 ו- 4 (מוצרים גדולים), או 200 מוצרים מקבוצות סיווג 2, 5, ו- 6 (מוצרים קטנים).התקנות קובעות פטור דומה מדרישות החוק, למשווק שמסך מכירות הציוד האלקטרוני שלו קטן מהשיעור המינימלי הקבוע בחוק.

פרשנות:

חוק הטיפול בפסולת הינו חוק צעיר, וגם אכיפתו עדיין בתחילת הדרך. הניסיון המצטבר במחלקה מלמד, כי נושאים רבים, וביניהם שאלות של תחולת החוק על יצרנים מסוגים שונים או על מוצרים מסוגים שונים, נתונים עדיין לפרשנות ולמשא ומתן עם הרגולטור. הפרקטיקה נקבעת ממקרה למקרה. במקרים עמומים או כאשר נדרשת פרשנות להוראות החוק, ניתן ואף רצוי להציג עמדה הנתמכת בחוות דעת משפטית, כדי להתמודד עם דרישות רגולטוריות.