פסק הדין בעניין טל שוחט נ' פקיד שומה צפת (ע"מ 55937-01-17) דן בעניינו של עובד בכיר בחברה פרטית, שהוקצו לו מניות מכח תוכנית הקצאה, בהתאם לסעיף 102 לפקודת מס הכנסה.  התוכנית קבעה כי יוקצו לאותו עובד מניות אשר יקנו לו זכות לקבלת דיבידנד בלבד כל עוד יתקיימו יחסי עובד מעביד בין המערער לחברה.  עם הפסקת יחסי העבודה, יהפכו המניות למניות רדומות ולא יקנו למערער כל זכות. עוד נקבע בתוכנית כי המניות לא ניתנות להעברה.

פקיד השומה לא קיבל את הטענה לפיה הסכומים ששולמו לעובד הם הכנסה מדיבידנד, החייב במס בשעור מופחת,  וקבע כי יש לשנות את סיווג התקבולים ולסווגם כהשתכרות או כטובת הנאה במסגרת יחסי עובד מעביד.  סיווג שכזה עשוי היה להוביל לחבות במס בשעור השולי של העובד.  קביעה זו של פקיד השומה נעשתה על בסיס מספר טעמים, המתייחסים לעצם הזכויות שניתנו לעובד במניות שהוקצו לו, ולמגבלות שחלו על אותן מניות. 

פקיד השומה הדגיש את עמדת רשות המיסים, לפיה תכליתו של סעיף 102 לפקודה הינה הידוק הקשר בין העובדים לחברה המעסיקה באמצעות עידודם לקחת חלק קבוע בהון החברה, הכולל זכויות הצבעה, זכות לרווחים, זכות בפירוק וזכות לעשות בנכס כל פעולה.  המגבלות שהוטלו על המניות שהוקצו לעובד במקרה זה הצביעו, לדעת פקיד השומה על תשלום רווח זמני בתקופת עבודתו של העובד בחברה, כאשר בסיום תקופה זו מוחזרת המניה למעביד מבלי שהעובד נוטל חלק אמיתי בהון החברה.  במילים אחרות, לשיטתו של פקיד השומה דובר במתן בונוס לעובד תחת הכסות של דיבידנד מכח המניות המוקצות.

השופטת עירית הוד מבית המשפט המחוזי בנצרת פסקה בעניין זה, כי גם מניה אשר מקנה רק זכות לדיבידנד יש בה כדי לחזק את הקשר בין העובד לחברה ועל כן, תכליתו של סעיף 102 מתממשת.  לעניין קיטון בשכרו של העובד בשנים שחולק לו דיבידנד ביחס לשנים בהן קיבל בונוס, קבעה השופטת כי אין בעובדה שהעובד קיבל בשנים קודמות בונוס על עבודתו ותרומתו לרווחי החברה כדי ללמד, כי יש לסווג גם את התגמול שקיבל מכח החזקתו במניות כבונוס.

דיון מעניין התעורר ביחס לתוקף אישורו של פקיד השומה ביחס לתוכנית ההקצאה – העובד טען כי תוכנית ההקצאה הוגשה לאישור פקיד השומה במועד הדרוש בחוק ואושרה על ידו ועל כן, פקיד השומה מנוע מלטעון כי ההקצאה אינה עומדת בתנאי סעיף 102 לפקודה.  לעומת זאת, טען פקיד השומה כי מדובר באישור על קליטת הבקשה בלבד, וכי אין המדובר באישור מהותי.  בעניין זה קבעה השופטת כי מדובר באישור מהותי, כך שבהתקיים יתר התנאים המפורטים בחוק יש באישור האמור כדי ללמד כי רשויות המס סבורות כי ההקצאה עומדת בדרישות סעיף 102.  לפיכך, ובהתאם להוראת החוק על פיה אי מתן תשובה על ידי פקיד השומה בתוך 90 ימים מיום קבלת ההודעה כמוה כאישור, קבעה השופטת כי יש לראות את התוכנית כמאושרת אף אם לא נתקבל אישור בפועל, וזאת בניגוד לעמדת פקיד השומה.  יצוין כי קביעה זו הינה בעלת השלכת רוחב על תחומים אחרים בעולם המס הדורשים את אישור רשות המיסים.

לעניין שעור המס החל על הכנסת העובד מדיבידנד קבעה השופטת כי שעור זה הוא 25%, בדומה לשעור המס שהיה חל עליו אילו יכול היה לממש את מניותיו.

Print Friendly, PDF & Email
חדשות