הננו מתכבדים להביא לידיעתכם שני פסקי דין אשר פורסמו לאחרונה, העוסקים במיסוי הטבות לעובדים ובהסדרי תגמול.
כפי שיוצג להלן, פסקי הדין מדגישים את החשיבות שבבחינת המהות הכלכלית העומדת ביסוד הסדרי תגמול והטבות לעובדים. בהתאם לכך, אנו ממליצים ללקוחותינו לפנות אלינו לצורך בדיקה וייעוץ בהיבטים אלה, לרבות בסוגיות של חלוקת דיבידנדים, ניכוי מס במקור, תכנון מדיניות תגמול ובחינת חשיפות קיימות.
ע"א 4077/23 פקיד שומה רחובות נ' קונדויט בע"מ (19.03.2026)
חברת קונדויט הקצתה לעובדיה מניות באמצעות נאמן במסלול רווח הון, בהתאם להוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). החברה חילקה דיבידנד לבעלי מניותיה, לרבות לעובדים אשר מניותיהם הוסיפו להיות מוחזקות בידי הנאמן.
הואיל והדיבידנד חולק מתוך רווחים שמקורם במפעל מוטב ובמפעל מועדף, ניכתה החברה מס במקור בשיעור מופחת של 15%-20% בהתאם להוראות החוק לעידוד השקעות הון (להלן: "חוק עידוד"). פקיד השומה הוציא לחברה שומה שלפיה היה עליה לנכות, בגין חלוקת הדיבידנדים לעובדים, מס בשיעור 25% בהתאם להוראות סעיף 102 לפקודה, ולא בשיעורי המס המופחתים לפי חוק עידוד.
החברה ערערה על הצווים לבית המשפט המחוזי, ועמדתה התקבלה. בית המשפט המחוזי קבע כי סעיף 102 לפקודה אינו מסדיר את שיעור המס החל בעת חלוקת דיבידנד, ולפיכך יש להחיל את שיעורי המס המופחתים הקבועים בחוק עידוד.
בפסק הדין שפורסם לאחרונה הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי שיעור המס החל הינו 25% בהתאם להוראות סעיף 102 לפקודה.
בית המשפט העליון קבע כי חוק עידוד נועד לעודד השקעת הון בחברות ולסייע בגיוס הון. על רקע תכלית זו, עובד המקבל מניות מכוח סעיף 102 לפקודה אינו בא בגדר משקיעים המשקיעים מכיסם, אלא שמניותיו הוקצו לו כחלק מן התמורה בגין עבודתו. בנסיבות אלה, לא מתקיימת השקעת הון ממשית, ולפיכך התכלית (התמריץ) שביקש חוק עידוד להגשים אינה מתקיימת. בנוסף, בית המשפט העליון הבהיר כי סעיף 102 לפקודה מהווה הסדר ממצה, ייחודי וספציפי לעניין מיסוי הקצאת מניות לעובדים, וכי הוא גובר על הסדרים אחרים העוסקים במיסוי דיבידנד.
בהתאם לקביעת בית המשפט העליון, דיבידנד הינו זכות הנובעת מן המניות, וכאשר הוא מועבר לידי העובד חלף הותרתו בידי הנאמן, הדבר מהווה מימוש של חלק מן המניות, החייב במס בשיעור של 25%.
ע"מ (ת"א) 60005-01-23 סאפ לאבס ישראל בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 5 (11.03.2026)
חברת סאפ הנהיגה לעובדיה הבכירים הסדר של תגמול נדחה. במסגרת ההסדר הופחת חלק משכרם ומרכיבי הבונוס שלהם, והסכומים שהופחתו הופקדו עבורם בפוליסות ביטוח פרטיות (שאינן קופות גמל מאושרות). סאפ לא ניכתה מס במקור במועד ההפקדות לפוליסות, ודיווחה על הכספים כמענק פרישה רק במועד סיום יחסי העבודה.
פקיד השומה הוציא לחברה צווים, במסגרתם קבע כי ההפקדות שסאפ ביצעה לעובדים מהוות במהותן הכנסת עבודה במועד ביצוען, הואיל ועצם ההפקדה לטובת העובד מקנה לו זכות בלתי חוזרת ומהווה שימוש בהכנסה בדומה לתשלום במזומן. לאור האמור, פקיד השומה חייב את סאפ במס שהיה עליה לנכות במקור בעת ביצוע ההפקדות.
סאפ ערערה על הצווים לבית המשפט המחוזי, בטענה כי ההפקדות נותרו בבעלותה ובשליטתה, והיו חשופות לנושיה, ולפיכך אירוע המס התגבש רק בעת קבלת הכסף בפועל על ידי העובד.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של חברת סאפ וקבע כי ההפקדה לפוליסה לטובת העובד שקולה לתשלום במזומן, ולפיכך קיימת חובה לנכות ממנה מס במקור כבר במועד ההפקדה. בית המשפט קבע כי אף שסאפ הייתה הבעלים הפורמלי של הפוליסות, במהות מדובר בכספים אשר יועדו באופן בלעדי לעובדים. נקבע כי בחירתו של העובד להפנות חלק משכרו לחיסכון מהווה למעשה "מימוש ההכנסה", כאילו העובד קיבל את הסכום במזומן והפקיד אותו בעצמו לפוליסות. בית המשפט הוסיף והתייחס לכך שההסדר מהווה "מסלול עוקף" לתקרות הסטטוטוריות בדיני הפנסיה, ואף עלול להיחשב "עסקה מלאכותית" לפי סעיף 86 לפקודה.
שימו לב שיתכן ויוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, ועל כן חשוב להמשיך להתעדכן בנושא.
אנו ממליצים ללקוחותינו לפנות אלינו לצורך בדיקה והתייעצות בנושאים הנדונים בחוזר זה, ובפרט לצורך בחינה מהותית של הסדרי תגמול והטבות לעובדים.
מזכר זה כולל מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי. מזכר זה מוגש כשירות ללקוחותינו, תוך הבהרה שבכל מקרה ספציפי יש לקיים דיון נפרד לגופו של עניין.
