בנקאות, מימון וביטוח אשראי- רבעון שלישי 2026

לקוחות וידידים.ות יקרים.ות,

אנו שמחים להציג לכם.ן את עדכון הלקוחות בתחומי הבנקאות ומימון וביטוח האשראי לרבעון השלישי בשנת 2026, ובו תמצית של עדכוני פסיקה.

עדכוני פסיקה

1. דחיית בקשה לעכב חילוט ערבויות בנקאיות אוטונומיות גם ברקע מחלוקת על ביטול החוזה

בתי-המשפט ייטו לאפשר חילוט מיידי כאשר מדובר בערבות בנקאית אוטונומית, גם אם ברקע יש מחלוקת מסחרית כבדה על ביטול חוזה, ציוד, ביצוע או תום-לב. גם חשש לפגיעה כלכלית קשה, ואפילו טענה אפשרית לחדלות-פירעון, לא יספיק בדרך-כלל כדי לעצור חילוט, כל עוד לא הוכחה מרמה חריגה או התנהלות קיצונית במיוחד.

רעא 79551-06-26 סוסיאדד אספנולה דה מונטאיס אינדסטריאלס אס.איי נ' רכבת ישראל בע"מ

(בית-המשפט העליון, בפני כבוד השופט חאלד כבוב, ניתן ביום 30.06.2026).

תמצית פסק הדין:

• סוסיאדד אספנולה דה מונטאיס אינדסטריאלס אס.איי, סמי, זכתה בשנת 2015 במכרז של רכבת ישראל בע"מ לפרויקט חשמול רחב-היקף של רשת הרכבות, בהיקף כולל של כ-11 מיליארד ש"ח.
• ביום 20.05.2026 רכבת ישראל הודיעה לסמי על ביטול ההסכם, ובמקביל הודיעה על מימוש ערבויות בנקאיות שנמסרו לה במסגרת ההתקשרות.
• בעקבות זאת סמי הגישה תביעה ובקשה לצו מניעה זמני שיאסור את חילוט 10 הערבויות, בסך נומינלי מצטבר של כ-49.8 מיליון ש"ח, וכן ביקשה סעד הצהרתי שלפיו הודעת הביטול אינה כדין.
• בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וסמי הגישה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון – כלומר ערעור בגלגול שלישי על החלטת ביניים בסעד זמני.
• בית המשפט העליון קבע כי:
  • ביחס למאזן הנוחות נקבע כי סמי לא הוכיחה נזק בלתי-הפיך. הנזק הנטען הוא בעיקרו כלכלי, וככזה ניתן לפיצוי כספי אם התביעה תתקבל. גם הטענה לחשש מקריסה כלכלית או כניסה לחדלות-פירעון לא הוכחה ברמה מספקת.
  • הכלל שלפיו התערבות ערכאת הערעור בהחלטות על סעדים זמניים היא חריגה במיוחד, וביתר שאת כשההליך מגיע בגלגול שלישי. לא נמצא פגם שמצדיק חריגה מהכלל.
  • ביחס לסיכויי התביעה, המחלוקות בין הצדדים, עובדתיות ופרשניות, מחייבות בירור מלא בהליך העיקרי, ולכן בשלב המקדמי לא ניתן לקבוע שסיכויי התביעה מצדיקים עצירת חילוט.
  • הודגש מעמדה המיוחד של הערבות הבנקאית האוטונומית: זהו חיוב נפרד מעסקת היסוד, שנועד לייצר ודאות ויציבות מסחרית. לכן נקודת המוצא היא שאין למנוע חילוט, אלא במקרים חריגים ביותר.
  • החריגים האפשריים הם מרמה חמורה או נסיבות מיוחדות ברף גבוה. נקבע כי סמי לא הראתה אפילו ראשית ראיה למרמה חמורה, ולא הוכיחה חוסר תום-לב קיצוני או מניע בלתי-לגיטימי מצד רכבת ישראל.
  • הטענה שלפיה מדובר ב"ערבויות ייעודיות" הקשורות לציוד מסוים לא התקבלה בשלב זה. נקבע כי לשון הערבויות תומכת במסקנה שמדובר בערבויות בנקאיות אוטונומיות, והוויכוח הפרשני הרחב יוכרע בהליך העיקרי.
  • בקשה להתערב בהחלטה שלא להצהיר זמנית כי הודעת הביטול אינה כדין נדחתה, ונקבע שסוגיית תוקף הביטול תתברר בהמשך התביעה העיקרית

קישור לפסק הדין

2. חברות אשראי עשויות להידרש להזהיר לקוחות מפני בתי עסק החשודים בהונאה

חברת אשראי שמצטבר אצלה מידע ממשי על חשד לשימוש לרעה בכרטיסי לקוחות בידי בית עסק עשויה להידרש להזהיר את לקוחותיה מפני הסיכון, גם בלי הוראה רגולטורית מפורשת. החובה אינה מחייבת בהכרח לחסום עסקה, אך מחייבת ניהול מידע ותהליכי בקרה שיאפשרו לבחון מתי יש מקום ליידוע אפקטיבי של לקוחות.

דנא 52740-03-26 כרטיסי אשראי לישראל בעמ ואח' נ' רבקה קשתן ואח'

(בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים, בפני כבוד השופט דוד מינץ, ניתן ביום 13.07.2026).

תמצית פסק הדין:

• לקוחות הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד שלוש חברות אשראי, בטענה שחברות שיווק ישיר שכנעו קשישים למסור פרטי כרטיסי אשראי וגבו מהם כספים במרמה.
• לפי הטענה, לחברות האשראי הצטבר מידע מתלונות, מבקשות לביטול עסקאות ומהכחשות חיובים, אך הן לא הזהירו את לקוחותיהן ולא נקטו צעדים מספקים.
• בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת האישור, בעיקר בשל הצורך בבירורים פרטניים.
• בערעור, בית-המשפט העליון החזיר את ההליך למחוזי.
• ברוב דעות אושרה התובענה הייצוגית בעילת הפרת חובת הגילוי, והמשך בירור עילת חוק כרטיסי חיוב הוחזר לשלב בקשת האישור.
• חברות האשראי ביקשו דיון נוסף.
• בית המשפט העליון קבע כי:
  • דיון נוסף הוא מסלול חריג, המיועד להלכה חדשה, מפורשת ובעלת חשיבות מיוחדת או לסתירה להלכה קודמת. טענות ערעוריות או מחלוקת על יישום הדין אינן מספיקות.
  • חברות אשראי, בכשירותן כמנפיקות, מעניקות שירות חיוני ופועלות מול לקוחות המצויים בפערי מידע, מומחיות ומשאבים. לכן ניתן להחיל עליהן, בשינויים המחויבים, חובות מוגברות של הגינות, זהירות וגילוי המוכרות ביחסי בנק-לקוח.
  • כאשר לחברת אשראי מגיע מידע ממשי המעורר חשד שבית עסק עושה שימוש לרעה בכרטיסי אשראי, ניתן להכיר בחובה להתריע בפני הלקוחות על הסיכון שבהתקשרות עמו. מדובר בחובה מתונה יותר מחובה לעצור או לסרב לכבד את העסקה.
  • בשלב זה, לא נקבע מתי בדיוק מתגבשת חובת התרעה, מהו היקף המידע הנדרש, באיזה אופן יש להזהיר לקוחות או אם הטכנולוגיה בתקופה הרלוונטית אפשרה זאת. שאלות אלה יידונו בבית-המשפט המחוזי.
  • נדחתה גם הטענה כי מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בהליך הייצוגי הוא חידוש חריג. נקבע כי תקנות סדר הדין מאפשרות למנות מומחה גם לפני הכרעה בתובענה, לפי שיקול-דעת רחב של בית-המשפט.. 

קישור לפסק הדין

3. מימוש משותף של נכסים משועבדים בפרויקט אחד גם כשסדרי הנשייה טרם הוכרעו

נושה מובטח בעל משכנתה רשומה וקודמת בזמן אינו נדרש להמתין להכרעה סופית בטענות מורכבות של צדדים שלישיים לפני תחילת השבחת ומימוש הבטוחה. כאשר כמה נכסים משועבדים מהווים מבחינה כלכלית פרויקט אחד, בית-המשפט רשאי למנות את הנושה המובטח והנאמנים במשותף, כדי למקסם את התמורה, לשמור על זכויות כלל הנושים ולהימנע ממימוש מפוצל הפוגע בערך הנכסים.

חדלת 89262-01-26 רגב נ' כרמי מונטיפיורי – שותפות מוגבלת ואח' (בקשה 35); חדלת 47579-02-26 אקסטרה מימון נדל"ן (א.מ.ן) בעמ ואח' נ' ש. פריאנטה השקעות ואחזקות בעמ ואח'

(בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בפני כבוד השופט הבכיר חגי ברנר, ניתנה ביום 02.07.2026).

תמצית פסק הדין:

• אקסטרה מימון נדל"ן ואקסטרה קרדיט ופקטורינג העמידו מימון של 33.5 מיליון ש"ח לרכישת שש חלקות מקרקעין במתחם ישראל ב"ק בתל-אביב.
• לצורך הבטחת המימון, נרשמו בספטמבר 2024 משכנתאות על כלל החלקות. יתרת החוב הנטענת עמדה על כ-26.5 מיליון ש"ח. 
• החלקות מהוות חלק מחטיבת קרקע אחת בת 11 חלקות, שנועדה לפרויקט משותף.
• כל הצדדים הסכימו כי הדרך הכלכלית הנכונה למקסם את שוויין היא השבחה ומימוש משותף של המתחם, ולא מכירה נפרדת של חלקות בודדות.
• רוכשים, שותפים מוגבלים ונאמני קבוצת חכם התנגדו לבקשות המימוש. הם העלו טענות ביחס למקור כספי הרכישה, לתוקף המשכנתאות, לזכויות רוכשים ולהיקף החוב המובטח. חלק מהרוכשים החזיקו בכתבי החרגה, וחלקם טענו לזכות לקבל כתבי החרגה שטרם נמסרו.
• בית המשפט המחוזי קבע כי:
  • המשכנתאות של אקסטרה נרשמו לפני יתר ההערות על החלקות. לכן, מי שטוען כי יש לשלול את מעמדה כנושה מובטחת נדרש להציג תשתית ראייתית משמעותית, ולא די בטענות או חשדות כלליים.
  • אין להמתין לבירור המלא של טענות הצדדים בדבר תוקף המשכנתאות, סדרי הנשייה וחלוקת התמורות. בירור זה צפוי להיות מורכב וממושך, בעוד שהשבחת הנכסים מחייבת טיפול מיידי לשימור ולמיצוי ערכם.
  • לפי חוק חדלות פירעון, כאשר שווי נכס משועבד גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח, דרך המלך היא מימוש בידי הנאמן לטובת כלל הנושים. כאשר שווי הבטוחה אינו גבוה באופן מובהק מהחוב, הנושה המובטח זכאי לממש את הנכס. 
  • אילו מומשו שתי החלקות בנפרד, החוב המובטח שיוחס להן היה עולה לכאורה על שוויין, ולכן אקסטרה הייתה זכאית למימוש באמצעות בא-כוחה. אילו מומשו ארבע החלקות בנפרד, שוויין היה עולה משמעותית על החוב המובטח, ולכן המימוש היה מסור לנאמנים. 
  • פיצול בין בעלי תפקיד שונים היה פוגע ביכולת להשביח ולממש את המתחם כיחידה כלכלית אחת. לכן מונו במשותף הנאמנים ובא-כוח אקסטרה, בכפוף לתוכנית השבחה ומימוש מפורטת שתובא מראש לאישור בית-המשפט.  
  • המינוי אינו חל על זכויות רוכשים המחזיקים בכתבי החרגה או זכאים לקבלם. כלל טענות הצדדים בדבר תוקף המשכנתאות, חלוקת התמורה ואחריות אקסטרה נשמרו להמשך ההליך.

קישור לפסק הדין:

4. טענת זיוף לא תגבר על חוות-דעת מקצועית וחזקות שטריות שלא נסתרו

מושך שיק הטוען לזיוף, גניבה או היעדר תמורה חייב להציג גרסה עובדתית מפורטת וראיות אובייקטיביות. חברת ניכיון שתיעדה אימות, הסתמכה על מסמכי השטר והציגה ראיות מקצועיות לאמיתות החתימה, יכולה להסתמך על חזקות המסירה, התמורה והאחיזה כשורה – גם כאשר השיק הוסב לגוף מממן אחר וחזר לידיה לאחר חילולו.

תאדמ 63709-02-23 אקסיו מעטפת הון בעמ נ' יאסין אבו עאמר

(בית-משפט השלום ברחובות, בפני כבוד הרשמת הבכירה נעמה פרס, ניתן ביום 28.06.2026).

תמצית פסק הדין:

• אקסיו מעטפת הון בעמ, חברה העוסקת בניכיון שיקים ומימון חוץ-בנקאי, הגישה לביצוע שיק בסך 18,000 ש"ח שנמשך לפקודת חברת א.א. פסגות בנייה בעמ והוסב לחברת ח.ש. ממון, שמסרה אותו לניכיון.
• לאחר שהשיק חולל בשל סגירת חשבון המושך, הוא חזר לידי אקסיו לאחר שזו פרעה את חובה לגוף המממן שאליו הסבה את השיק.  
• הנתבע טען כי השיק נגנב, חתימתו זויפה ולא ניתנה תמורה. הוא טען גם כי אקסיו אינה אוחזת כשורה, משום שהשיק חולל וסוחר בין כמה גופים.
• בית המשפט קבע כי:
  • טענת הזיוף נדחתה. הנתבע לא הציג תשתית עובדתית חיצונית, חוות-דעת נגדית או תלונה למשטרה. מנגד, חוות-הדעת הגרפולוגית מטעם התובעת מצאה התאמה גבוהה בין החתימה בשיק לבין שיק קודם של הנתבע שנפרע.  
  • שיחת אימות טלפונית שנערכה לפני ניכיון שיקים קודמים, שבה אישר הנתבע את תקינות השיקים ואת קבלת התמורה, חיזקה את מסקנת בית-המשפט. נקבע כי הנתבע מנוע מלהתכחש בדיעבד לחתימות, בהתאם לכלל ההשתק השטרי.
  • משהוכחה חתימת המושך, קמו לטובת התובעת חזקת מסירה כשרה וחזקת תמורה. הנתבע לא ביסס טענה לגניבה, למסירה על-תנאי או לכישלון תמורה, ולכן לא סתר את החזקות. 
  • מעמד התובעת כאוחזת כשורה נבחן במועד שבו קיבלה את השיק לניכיון, ולא במועד שבו השיק חזר לידיה לאחר חילולו אצל גוף מממן אחר. מחיקת ההיסב המאוחר אפשרה לה לפעול בשטר ולא שללה את זכויותיה המקוריות. 
  • התביעה התקבלה והליכי ההוצאה לפועל שופעלו. לא נפסקו הוצאות לטובת התובעת, משום שלא צירפה במועד את מלוא נספחי בקשת הביצוע לתיק בית-המשפט.

קישור לפסק הדין

5. דחיית טענת כישלון תמורה בשיק מנוכה והכרה בערבות אישית בעל-פה

שיק שנמסר לניכיון עשוי להיות אכיף גם כשמועלית טענת כישלון תמורה, אם הטענה אינה מוכחת בראיות טובות. בנוסף, בעל שליטה שמאשר טלפונית שיק, מאשר שניתנה תמורה ואף מצהיר שהוא ערב אישית – עלול להיחשף לחיוב אישי גם בלי לחתום על כתב ערבות.

תא 34982-01-25 אס קפיטל בע"מ נ' לונטר ל.מ. עבודות בניה בע"מ ואח'

(בית-משפט השלום בתל אביב-יפו, בפני כבוד השופט עדי הדר, ניתן ביום 28.06.2026).

תמצית פסק הדין:

• אס קפיטל בע"מ, חברה העוסקת במתן אשראי ובניכיון שיקים, הגישה תביעה נגד לונטר ל.מ. עבודות בניה בע"מ ונגד בעל השליטה בה, מאורי לונטר.
• לטענת אס קפיטל, היא ניכתה שיק של לונטר שנמסר לה על-ידי חברת א.צ.ב קורל הנדסה, לאחר שקיבלה בשיחת טלפון אישור ממאורי לונטר לניכיון השיק, אישור שניתנה תמורה בעדו, וגם התחייבות אישית לפירעונו.
• לאחר מכן השיק בוטל, והוגשה תביעה על סך 175,500 ש"ח.
• הנתבעים לונטר ל.מ. עבודות בניה בע"מ טענו כי לונטר לא קיבלה תמורה מקורל הנדסה, משום שקורל לא קיימה את התחייבויותיה, וכי מדובר בעסקת ניכיון פסולה. בנוסף נטען כי אס קפיטל אינה אוחזת כשורה. בהמשך העלה מאורי לונטר גם טענה שלפיה בשיחת האישור התכוון בכלל לשיק אחר.
• בית המשפט קבע כי:
  • קבע כי מדובר בתביעה שטרית ביחס לחברה מושכת השיק, גם אם הדבר לא נוסח במפורש כך בכתב-התביעה, משום שהתביעה היא על סכום השיק והטענות שהועלו הן טענות שטריות מובהקות. 
  • טענת כישלון התמורה נדחתה. נקבע כי לפי דיני השטרות קיימת חזקה שניתנה תמורה, והנתבעים לא הביאו את הראיות הנדרשות כדי לסתור אותה – לא עדים רלוונטיים ולא מסמכים מספקים. 
  • בית-המשפט דחה את גרסת "השיק האחר". נקבע שמדובר בגרסה כבושה, שלא הופיעה מלכתחילה, לא נתמכה במסמכים, ולא גובתה בהצגת אותו שיק אחר שלטענת הנתבע אושר בשיחה.
  • לתמליל שיחת האישור ניתן משקל מרכזי. בשיחה אישר הנתבע את השיק, אישר שקיבל תמורה מלאה, וגם השיב בחיוב לשאלה אם הוא ערב אישית לפירעונו.
  • הטענות בדבר ריבית נשך, עסקה פסולה והפרת חוק אשראי הוגן נדחו. נקבע כי הלווה בעסקת הניכיון היא חברה, ולכן חוק אשראי הוגן אינו חל כאן בדרך הרגילה. 
  • גם הטענה שאס קפיטל אינה אוחזת כשורה נדחתה. נקבע כי הנתבעים לא הוכיחו חוסר תום-לב מצד התובעת, וכי גם מבחינה שטרית מעמדה הוכח. 
  • ביחס למאורי לונטר נקבע כי אין חבות שטרית ישירה, משום שלא חתם כערב על השיק, אך קיימת חבות חוזית מכוח ערבות בעל-פה שהוכחה באמצעות ההקלטה והתמליל.

קישור לפסק הדין

6. תביעת בנק נגד ערב נדחתה בשל התיישנות, הפרת חובות גילוי ופגיעה בבטוחות

בנק המבקש לממש ערבות חייב לפעול במועד, למסור לערב יחיד מידע מלא על היקף הערבות והאשראי, ולשמור על בטוחות ועל זכויות החזרה של הערב. מחיקת תביעה קודמת אינה מאפסת את ההתיישנות, ושחרור בטוחות או ערב נוסף ללא הגנה תקפה על זכויות הערב עלול להביא להפטר מלא או חלקי – במיוחד כאשר הבנק אינו מוכיח את החוב באופן אמין.

תא 38598-09-24 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' רמי בר לב

(בית-משפט השלום בכפר-סבא, בפני כבוד השופט איתי רגב, ניתן ביום 09.08.2026).

תמצית פסק הדין:

• רמי בר לב חתם בשנת 2012 על כתב ערבות מתמדת, עד לסך של 350,000 ש"ח, לחובות חברת מסעדנות כלפי בנק דיסקונט.
• הבנק טען כי הערבות חלה גם על הלוואות מאוחרות יותר, לרבות הלוואה של 180,000 ש"ח שניתנה בשנת 2019.
• הנתבע טען כי ערבותו נועדה למסגרת אשראי זמנית של 50,000 ש"ח בלבד, וכי לא עודכן על אשראים נוספים ועל פיגורים.
• הבנק הגיש תביעה קודמת בשנת 2020, אך זו נמחקה מחוסר מעש בינואר 2022. התביעה החדשה הוגשה בספטמבר 2024.
• במהלך התקופה הבנק ביטל שני שעבודים של החברה והגיע להסדר עם ערב נוסף, ששילם 90,000 ש"ח והופטר מיתרת ערבותו.
• בית המשפט קבע כי:
  • עילת התביעה התגבשה עם העמדת ההלוואה לפירעון מיידי בספטמבר 2013. אמנם תקופת ניהול ההליך הקודם אינה נספרת לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, אך היא אינה מתחילה תקופת התיישנות חדשה. לאחר החישוב המצטבר, התביעה התיישנה.
  • מעבר להתיישנות, הבנק השתהה כ-33 חודשים לאחר מחיקת ההליך הקודם, תוך צבירת ריביות של כ-48,000 ש"ח. נקבע כי השיהוי פגע בנתבע והיה מנוגד לחובת ההגינות המוגברת של הבנק.
  • הנתבע לא היה בעל עניין בחברה הלווה ולכן הוכר כערב יחיד, הזכאי להגנות הקוגנטיות בחוק הערבות. 
  • הבנק לא הוכיח שמסר לנתבע מידע כנדרש על היקף הערבות, מצב החברה והאשראים הנוספים. דף המידע לערב לא היה חתום, ונקבע כי אי-הגילוי שלל את תוקף הערבות ביחס לחובות המאוחרים. 
  • ביטול שני שעבודים ושחרור ערב נוסף בתמורה חלקית פגעו בזכויות התחלוף וההשתתפות של הנתבע. בנסיבות המקרה נקבע כי הנזק שנגרם לו שווה למלוא החוב הנתבע, ולכן הוא הופטר מערבותו.   
  • הבנק אף לא הוכיח את גובה החוב: עד הבנק אישר שסכום התביעה אינו מדויק, והמסמכים החשבונאיים לא הוכחו כרשומה מוסדית קבילה. התביעה נדחתה והבנק חויב בהוצאות ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח.

קישור לפסק הדין

נשמח לעמוד לרשותכם לכל שאלה ו/או הבהרה במייל או בטלפון: 03-3075000
בברכה,
מחלקת בנקאות ומימון, מימון פרויקטים וביטוח אשראי
שבלת ושות'

האמור במזכר זה ניתן כמידע כללי בלבד, ואין להסתמך עליו בכל מקרה פרטני ללא ייעוץ משפטי נוסף