לקוחות וידידים.ות יקרים.ות,
אנו שמחים להציג לכם.ן את עדכון הלקוחות בתחומי הבנקאות והמימון והביטוח לרבעון השני בשנת 2026, ובו תמצית של עדכוני פסיקה.
עדכוני פסיקה:
1. לבנק ישראל הסמכות לסרב לבקשה כספית שמעוררת חשש להלבנת הון – גם ללא חובה מפורשת מכוח הדין לעשות כן
בנק ישראל, ואף רשות מינהלית דומה, רשאים לנקוט גישה מחמירה ולסרב לטפל בבקשה בעלת אופי כספי כאשר המבקש אינו מספק תשתית מספקת שמפיגה חשש להלבנת הון או למימון טרור. גם כאשר הדין אינו מטיל על הרשות במפורש את מלוא חובות הזיהוי והדיווח החלות על תאגיד בנקאי, אין בכך כדי לשלול ממנה שיקול-דעת להגן על תקינות המערכת הפיננסית ולמנוע שימוש אסור בה.
בגץ 62935-10-24 רון שחר נ' בנק ישראל
(בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בפני כבוד השופט דוד מינץ, כבוד השופט אלכס שטיין וכבוד השופט חאלד כבוב, ניתן ביום 29.04.2026).
תמצית פסק הדין:
- רון שחר פנה בחודש מאי 2023 לבנק ישראל בבקשה להחליף מטבעות פגומים בשווי של כ-210,000 ש"ח.
- במסגרת הבדיקה התבקש למסור פרטים על מקור המטבעות ועל מסלול העברתם לישראל. שחר מסר כי המטבעות הגיעו ממפעל מיחזור מתכות בסין, דרך הונג קונג, דובאי וירדן, אך בנק ישראל סבר שהמידע חלקי וכולל סתירות. לכן הודיע כי לא יאשר את הבקשה, בין היתר בשל חשש לסיכוני הלבנת הון ומימון טרור.
- בהמשך טען שחר כי לבנק ישראל אין סמכות לשקול שיקולים אלה, וכי בעבר אושרו לו בקשות דומות ללא דרישות כאלה.
- מנגד, בנק ישראל השיב כי הוא פועל לפי נוהל פנימי משנת 2020 שנועד לנהל סיכוני הלבנת הון ומימון טרור, וכי במקרה זה עלו "דגלים אדומים" שלא קיבלו מענה מספק.
- בית המשפט העליון קבע כי:
- בנק ישראל רשאי להביא בחשבון שיקולי הלבנת הון ומימון טרור גם בבחינת בקשה להחלפת מטבעות פגומים. אמנם חובות הזיהוי והדיווח שבפרק ג' לחוק איסור הלבנת הון אינן חלות עליו כתאגיד בנקאי, אך האיסור לבצע פעולה ברכוש אסור והתכלית למנוע הטמעת כספים שמקורם בעבירה מצדיקים בחינה זהירה של הבקשה.
- בית-המשפט הדגיש כי ההתערבות בהחלטות מקצועיות של רשות מינהלית מצומצמת למקרים חריגים בלבד. כאשר ההחלטה נשענת על מומחיות מקצועית ועל הערכת סיכונים, נדרש פגם מהותי כדי להצדיק התערבות שיפוטית – ופגם כזה לא הוכח כאן.
- לרון שחר ניתנו מספר הזדמנויות להשלים מידע ולהשיב לשאלות, אך הוא לא סיפק מענה מספק ל"דגלים האדומים" שעלו ביחס למקור המטבעות, לנתיב העברתם ולזהות הגורמים המעורבים. בנסיבות אלה, סירוב בנק ישראל נמצא סביר.
- הטענה שלפיה בעבר אושרו לרון שחר בקשות דומות נדחתה, משום שהבקשות הקודמות הוגשו לפני גיבוש הנוהל, והרשות אינה כבולה לעד למדיניותה הקודמת כאשר קיימים טעמים ענייניים לשינוי.
- העתירה נדחתה, ורון שחר חויב בהוצאות בסך 40,000 ש"ח.
2. תוקף מכירת נכס לפני הליך חדלות פירעון וגבולות ההכרה ב"שימור בעלות" כנגד הנאמן
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי העובדה שנכס נותר רשום על שם חברה חדלת פירעון – ואף מושכן לטובת צד שלישי – אינה מהווה כשלעצמה הסכמה על שימור בעלות, ואינה מקנה לנאמן את הזכות לתבוע את הנכס בחזרה ממי שקיבל אותו לחזקתו ושילם את התמורה במלואה. כאשר חברה מוכרת נכס, מוסרת אותו לקונה ומעניקה לו ייפוי כוח פתוח לשימוש שוטף, הבעלות עוברת במועד המסירה – ללא קשר לרישום. המבקש לבסס טענת שימור בעלות חייב להוכיח, במאזן הסתברויות, כי כך אכן הוסכם בין הצדדים, ובית המשפט הבהיר כי נטל זה אינו קל. יחד עם זאת, בית המשפט הציב קו ברור בצד השני של המשוואה: עם מתן צו פתיחת ההליכים, מנהלי החברה מאבדים כל סמכות בנכסיה – וכל "הסכמה" שיתנו לצד שלישי לתפוס נכס של החברה לאחר מועד זה חסרת כל תוקף משפטי, ואותו צד שלישי חשוף במלואו לתביעות הנאמן, ללא קשר לנסיבות בהן הגיע הנכס לחזקתו.
חדל"ת 59214-06-20 וחדל"ת 11959-12-19, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון ואח'
(בית-המשפט המחוזי בחיפה, בפני כבוד השופט הבכיר רון סוקול, ניתן ביום 09.07.2026).
תמצית פסק הדין:
- א.ח. הובלות אמין בע"מ ואתגרים אסטרטגיים בע"מ, חברות שעסקו בהובלות, נכנסו להליכי חדלות-פירעון. הנאמן איתר מידע שלפיו נגררים הרשומים על שם החברות הוחזקו או הופעלו על-ידי צדדים שלישיים.
- בשנת 2018 מכרה הובלות אמין בע"מ למחמוד דעייף נגרר תמורת 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הנגרר נמסר לו, אך נותר רשום במשרד הרישוי על שם החברה והיה רשום לגביו שעבוד. חלק מהשיקים שנמסרו בעסקה חוללו, אך לפי הראיות מחמוד דעייף סילק את החובות לגורמים שאליהם הוסבו השיקים.
- נגרר נוסף נלקח מחניון על-ידי מחמוד דעייף לאחר מתן צו פתיחת ההליכים. הוא טען כי קיבל לכך הסכמה ממנהל החברה, אך טענה זו לא הוכחה.
- חברת טיים סולידר בנייה בע"מ, שבבעלותו וניהולו של יאסין פארס, רכשה בעבר את נגרר 573 מכונס נכסים שמונה על ידי בית המשפט במסגרת עסקה קודמת. על אף שבהליכים קודמים ניתנה כנגדה החלטה המורה להשיב את הנגרר לנאמן, המשיכה החברה להחזיק בו ולעשות בו שימוש מבלי לשלם כל תמורה לחברה.
- בית המשפט קבע כי:
- שימור בעלות הוא הסכמה שלפיה המוכר נותר בעלים של הנכס עד לתשלום מלוא התמורה. הסכמה כזו אינה נלמדת מעצם העובדה שהנכס נותר רשום על שם המוכר או משעבוד שרשום לטובתו. על הטוען לשימור בעלות להוכיח, במאזן הסתברויות, כי זו הייתה הסכמת הצדדים.
- במקרה זה לא הוכח שהחברה ומחמוד דעייף הסכימו שהבעלות תישאר בידי החברה עד לפירעון התמורה. להפך, מסירת הנגרר ומתן ייפוי-כוח פתוח לביצוע מבחני רישוי תמכו במסקנה שהבעלות עברה עם המסירה.
- גם אם היה הסדר של שימור בעלות, נקבע כי מחמוד דעייף פרע את חובו, ולא נמסרה הודעת ביטול של העסקה. לכן אין הצדקה לחייבו בשווי הנגרר או בדמי שימוש.
- ביחס לנגרר השני, בית-המשפט קבע כי לא הוכחה הסכמה תקפה למסירתו, ובכל מקרה מנהל החברה לא היה מוסמך להקנות זכויות בנכסי החברה לאחר מתן צו פתיחת ההליכים. עם זאת, מאחר שהנאמן לא ביקש סעד נגד מחמוד דעייף ביחס לנגרר זה, לא ניתן היה לחייבו במסגרת ההליך.
- טיים סולידר בנייה בע"מ ויאסין פארס חויבו להשיב את הנגרר או לשלם 82,000 ש"ח, וכן לשלם דמי שימוש בסך 3,000 ש"ח לחודש והוצאות בסך 10,000 ש"ח.
3. בנק אינו אחראי לתרמית שבוצעה באמצעות חשבון-נאמנות כשפעל לפי המצגים והמסמכים שהוצגו לו
בנק המנהל חשבון-נאמנות רשאי להסתמך על מסמכי פתיחת החשבון והמצגים שנמסרו לו, ואינו חייב ליזום בדיקות עומק או להתערב בפעילות הלקוח בהיעדר אינדיקציות חריגות, מחשידות או סותרות; בלי סימני אזהרה ממשיים ובלי קשר סיבתי ברור, לא תוטל עליו אחריות לנזק שנגרם לצדדים שלישיים עקב תרמית של הלקוח.
תא 24279-12-20 מתוק ואח' נ' בנק לאומי בע"מ סניף 953
(בית-משפט השלום בתל-אביב בפני כבוד השופט גיא הימן, ניתן ביום 31.03.2026).
תמצית פסק הדין:
- מתוק ששון ואוולין הגישו תביעה נגד בנק לאומי בע"מ סניף 953, לאחר שכספים שהפקידו רוכשים בחשבון-נאמנות הועברו לחברה יזמית שהתבררה בהמשך כמעורבת בתרמית.
- לטענת התובעים, הבנק התרשל בניהול החשבון ואפשר את העברת הכספים שלא כדין.
- מנגד, הבנק טען כי פעל בהתאם למסמכים ולמצגים שהוצגו לו בעת פתיחת החשבון ובמהלך ניהולו, שלפיהם החשבון נועד להחזיק כספים עבור החברה היזמית בלבד, ולא בנאמנות לטובת הרוכשים.
- בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי:
- הבנק לא התרשל בניהול חשבון-הנאמנות.
- הבנק היה רשאי להסתמך על המצגים והמסמכים שהוצגו לו, שלפיהם החשבון נועד להחזיק כספים עבור החברה בלבד, ולא עבור הרוכשים.
- לא הוכחו נסיבות חריגות, סתירות מהותיות או סימני אזהרה ממשיים שהיו צריכים להוביל את הבנק לחשוד כי מתבצעת תרמית או כי נדרש בירור מעמיק יותר.
- אין להטיל על הבנק חובת פיקוח רחבה על עסקאות היסוד או על יחסי החברה עם הרוכשים, כל עוד פעילות החשבון תאמה את התשתית שהוצגה לו.
- לא הוכח קשר סיבתי משפטי בין התנהלות הבנק לבין הנזק שנגרם לתובעים, ולכן גם מטעם זה לא קמה אחריות.
- התוצאה האופרטיבית הייתה דחיית התביעה נגד הבנק.
4. בנק רשאי לסרב לקלוט כספים מבנק זר הנתון לסנקציות בינלאומיות, גם אם הכספים כבר הגיעו לחשבון-מעבר
בנק רשאי לסרב לבצע פעולה בכספים שמקורם בגורם פיננסי הנתון לסנקציות בינלאומיות, גם אם הסנקציות אינן חלות ישירות מכוח הדין הישראלי וגם אם הכסף כבר נקלט בחשבון-מעבר; די בכך שהסירוב תואם מדיניות ציות סבירה שנועדה למנוע סיכוני סנקציות, הלבנת הון, חשיפה משפטית ופגיעה בקשרי הבנק עם המערכת הפיננסית הבינלאומית.
תא 29964-04-22 טטיאנה אקסנובסקיה ואיליה סוולקין נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ
(בית-משפט השלום בתל-אביב – יפו, בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה אפרת בוסני, ניתן ביום 27.04.2026).
תמצית פסק הדין:
- טטיאנה אקסנובסקיה ניהלה חשבון מט"ח בבנק מזרחי טפחות, ולחשבונה הועברו בעבר כספים מאביה, אזרח ותושב רוסיה.
- בינואר 2022 ביקשו התובעים לאשר העברה נוספת של 1.5 מיליון דולר לצורך רכישת דירה בישראל. למרות שהבדיקות טרם הושלמו, בתחילת מרץ 2022 הועברו בפועל שתי העברות של 300,000 דולר כל אחת מחשבון האב ב-ALFA Bank, והכספים נקלטו בחשבון-מעבר של הבנק.
- בהמשך דרש הבנק מסמכים והבהרות נוספות, ולאחר שהוטלו סנקציות בינלאומיות על ALFA Bank סירב לזכות את חשבון הלקוחה והודיע כי מקור הסירוב הוא בסנקציות אלה בלבד.
- התובעים טענו כי הבנק גרר רגליים, כי בעבר אישר העברות דומות וכי משהכספים כבר נקלטו בחשבון-מעבר אין מניעה להעבירם אליהם.
- בית המשפט קבע כי:
- החובה של בנק לתת שירות אינה מוחלטת, וכי בנק רשאי לסרב למתן שירות כאשר מדובר בסירוב סביר. הנטל להראות את סבירות הסירוב מוטל על הבנק, אך רף ההוכחה בעניין זה אינו גבוה, ובית-המשפט יתערב בשיקול-דעת הבנק רק במשורה.
- סירוב המבוסס על סנקציות בינלאומיות הוא סירוב סביר, במיוחד כאשר הוא מעוגן במדיניות ציות פנימית של הבנק, בהוראת ניהול בנקאי תקין 411, במכתב המפקח על הבנקים ובעמדת היועצת המשפטית לממשלה.
- בית-המשפט קיבל את עמדת הבנק כי ALFA Bank נכלל ברשימות סנקציות רלוונטיות, וכי די בכך כדי להצדיק סירוב לזכות את חשבון התובעת. הטענה שלפיה היה צורך בחוות-דעת לדין זר או שהסנקציות אינן חלות על המקרה נדחתה.
- העובדה שהכספים הוחזקו בחשבון-מעבר אינה משנה את התוצאה. המועד הרלוונטי מבחינת הסיכון הוא מועד זיכוי המוטב, ולכן גם העברה מחשבון-מעבר לחשבון הלקוחה הייתה נחשבת פעולה אסורה מבחינת מדיניות הסנקציות.
- בית-המשפט דחה את טענת ההשתהות. נקבע כי התובעים העבירו את הכספים לפני שניתן אישור בנקאי, לא השלימו בזמן את המסמכים שנדרשו, וידעו בזמן אמת שקיימת גם בדיקת ציות וגם אפשרות לסנקציות על תקבולים מרוסיה.
- הטענה כי אישור קודם להעברה דומה חייב את הבנק לאשר גם את ההעברה הנוכחית נדחתה. בית-המשפט הדגיש שלכל העברה "חיים משלה", וכל פעולה נבחנת בנפרד לפי מצב הסיכון והמידע הקיים במועד הביצוע.
- התביעה נדחתה, למעט הותרת ההסדר הדיוני שלפיו הכספים לא יושבו לחשבון המקור אלא אם יחול שינוי בדין. התובעים חויבו בהוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסך 25,000 ש"ח.
נשמח לעמוד לרשותכם לכל שאלה ו/או הבהרה במייל או בטלפון: 03-3075000
בברכה,
מחלקת בנקאות ומימון וביטוח אשראי
שבלת ושות'
האמור במזכר זה ניתן כמידע כללי בלבד, ואין להסתמך עליו בכל מקרה פרטני ללא ייעוץ משפטי נוסף
