בית » עבודת נשים » עבודת נשים

עבודת נשים

NEGESTY GEBRE – גראונדוורק ביואג | עו"ד דותן פלג – מדינת ישראל הממונה על חוק עבודת נשים | אנה צלק – צוקי אמנות בע"מ

חברת כוח האדם הפסיקה להציב עובדת בהריון בחצרי החברה. בית הדין קבע כי העובדת פוטרה על-ידי חברת כוח האדם ללא היתר וחייב גם את מזמינת השירות בתשלום פיצוי

עובדת כוח אדם הרתה, ובמהלך הריונה, חלתה ונעדרה מהעבודה. חברת כוח האדם לא השיבה אותה לעבודה ולא הציבה אותה באתר אחר עם חזרתה מהמחלה. נקבע כי העובדת פוטרה ללא היתר לפיטורי עובדת בהיריון, וחברת כוח האדם ומזמינת השירות חויבו יחד ולחוד בתשלום פיצוי.

העובדת הועסקה על ידי חברת כוח אדם כעובדת ניקיון במשרה מלאה, והוצבה בחצרי מזמינת שירות. כחודש לאחר תחילת עבודתה, הרתה העובדת. במהלך השליש השלישי להריונה, חלתה ונעדרה מהעבודה. לטענת העובדת, בתום חופשת המחלה ביקשה לשוב לעבודה, אך נמסר לה על ידי מנהל העבודה מטעם חברת כוח האדם שבשל פרוץ מגפת הקורונה עליה להמתין בביתה לשיבוץ, וכך עשתה. עקב היעדרותה מהעבודה, העובדת זומנה לשיחה במשרדי חברת כוח האדם, אליה לא התייצבה לאור מגפת הקורונה. העובדת יצרה קשר עם מנהל חברת כוח האדם והוא מסר לה שבשל מגפת הקורונה, אין עבודה עבורה. לאור האמור, העובדת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בין היתר, בטענה כי פוטרה ללא קבלת היתר לפיטורי עובדת בהיריון.

בית הדין האזורי דחה את התביעה נגד מזמינת השירות והבעלים של חברת כוח האדם, אך קיבל באופן חלקי את התביעה כנגד המעסיקה – חברת כוח האדם.

התקבלה טענת חברת כוח האדם לפיה הסכם העבודה שנחתם עם העובדת הוא הסכם עבודה לתקופה קצובה, אשר זו הייתה לשונו: "העובד יתחיל עבודתו בתאריך ____ למשך 9 חודשים עד ליום  ____". על כן, פקיעת הסכם העבודה לא מהווה פיטורים במובן של חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, ולא חייבה את חברת כוח האדם בקבלת היתר לפיטוריה מהממונה. עם זאת, נפלו פגמים בסיום העסקתה של העובדת, המזכים אותה בפיצוי.

על פסק הדין של בית הדין האזורי הגישה העובדת ערעור לבית הדין הארצי.

בערעורה, טענה העובדת כי לא פוטרה בשל פקיעת הסכם עבודתה. גם אם ההסכם כולל סעיף כזה, היא לא ידעה שמדובר בהעסקה לתקופה קצובה, וגם נציגי חברת כוח האדם אישרו בהליך המשפטי שסעיף זה לא עוסק בסיום העסקה אלא בהחלפת אתר העבודה. גם אם מניחים שקיים סעיף כזה, חברת כוח האדם לא ביקשה להפעיל אותו כי לא הודיעה לעובדת שעבודתה מסתיימת בשל פקיעתו לכאורה של הסכם עבודתה, אלא רק שבינתיים אין דרישה לעבודתה. כמו כן, טענה העובדת מספר טענות כנגד מזמינת השירות: (1) למזמינת השירות יש אחריות מלאה כלפיה לפי סעיף 9(ב1)(1) לחוק עבודת נשים, שעה שההתקשרות בין מזמינת השירות לחברת כוח האדם הייתה לקבלת שירותי כוח אדם ולא שירותי ניקיון; (2) בחירת מזמינת השירות שלא לקלוט את העובדת בניגוד להוראת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996, ולהציב במקומה עובדת כוח אדם אחרת היא מעשה שביוזמתה ובאחריותה של מזמינת השירות, וטעה בית הדין האזורי בכך ששחרר אותה מחובה זו; (3) יש להכיר במזמינת השירות כמעסיקה או מעסיקה במשותף של העובדת גם בגלל שההתקשרות בין חברת כוח האדם ומזמינת השירות נעדר סממן של זמניות, והתפקיד של העובדת הוא תפקיד קבוע שמזמינת השירות בחרה לאייש אותו על ידי עובדי כוח אדם המתחלפים מידי 9 חודשים, בניגוד לתכלית החוק.

בית הדין הארצי קיבל את הערעור.  

בית הדין הארצי סבר כי העובדת נותרה בביתה בימים שלאחר תום ימי המחלה בשל הנחיות שקיבלה ממנהל עבודה בחברת כוח האדם, שתאמו את הדרך בה ממילא נהגו חלקים גדולים מהמשק באותה תקופה. חברת כוח האדם לא טענה כי אי התייצבותה של העובדת לפגישה במשרדיה, או להמשך עבודה בחצרי החברה, מלמדת כי העובדת ביקשה להביא לידי סיום את יחסי העבודה. אין לפיכך למעשה מחלוקת, שהעובדת לא התפטרה. העובדת נותרה עובדת של חברת כוח האדם, ובהתאם היה עליה להשיבה לעבודה במשרדי החברה עם תום מחלתה או לחלופין לשבצה באתר אחר. היה ולא התאפשר לחברת כוח האדם באותה עת לשבץ את העובדת באתר חלופי מתאים, בין בהתחשב במשבר הקורונה ובין מכל טעם אחר, היה עליה להגיש בקשה לקבלת היתר לפיטוריה.

בית הדין הארצי הפך את קביעת העובדתית של בית הדין האזורי, וקבע שאין לפרש את הסכם העבודה ככזה לתקופה קצובה. מעבר לכך, קיים קושי עקרוני בהחתמת עובדת כוח אדם על הסכם עבודה לפיה העסקתה תפקע כביבול מאליה בתום 9 ימי עבודה אצל מזמין השירות, רק נוכח הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. זאת, מפני שמצב כזה יוביל להוצאת עובדות של חברות כוח אדם מהגנת חוק עבודת נשים, רק בשל כך שהעסקתן מוגבלת ל-9 חודשים, ותוצאה כזו מנוגדת, לעמדת בית הדין, לתכלית החוק.

משהעובדת לא התפטרה, ומשהסכם העבודה לא "פקע" עם תום התקופה הקצובה, לא נותר אלא לקבוע שהעובדת פוטרה על ידי חברת כוח האדם, מעצם כך שהציבה במקומה עובדת אחרת אצל מזמינת השירות, בזמן בו את העובדת לא שיבצה באתר אחר.

חוק עבודת נשים מחייב הן את המעסיק בפועל והן את קבלן כוח האדם להגיש את הבקשה לקבלת היתר פיטורים. לטענת מזמינת השירות, היא לא הייתה בקשר עם העובדת מאז שחדלה להתייצב אצלה ולא הייתה מעורבת בשיח שהתנהל בינה לבין חברת כוח האדם, ולכן לא ניתנה לה האפשרות למנוע את סיום העסקתה. עם זאת, בית הדין הארצי לא שוכנע שדי בטענות אלה כדי למנוע את הטלת האחריות הישירה על מזמינת השירות בהתאם להוראות החוק. כבר לאחר יום היעדרות בודד, בתקופה במהלכה משבר הקורונה בעיצומו והעובדת בחודשי הריון מתקדמים, החברה פנתה לחברת כוח האדם בתלונה או בקשה שבעקבותיה זומנה העובדת לפגישה במשרדי חברת כוח האדם, כאמור. בנסיבות אלה, החברה לא עמדה בנטל השכנוע, להוכיח כי לא "גרמה" (או הייתה אחד הגורמים) לפיטורים.

משהופר חוק עבודת נשים הן על ידי החברה והן על ידי חברת כוח האדם, בית הדין קבע כי הן מחויבות יחד ולחוד בפיצויה של העובדת – בגין נזקים ממוניים ובגין נזק לא ממוני.

ע"ע (ארצי) 21140-03-23 NEGESTY GEBRE – גראונדוורק ביואג בע"מ (נבו 6.9.2024)


הוראות חוק עבודת נשים חלות גם על הורים מיועדים אשר מבצעים הליך פונדקאות בחו"ל

על אף לשון חוק עבודת נשים, נקבע כי יש לתת לו פרשנות מרחיבה ותכליתית, ולהחיל את הוראותיו גם על הורים מיועדים אשר מבצעים הליך פונדקאות בחו"ל.

מדובר בשני ערעורים שאוחדו, אשר הוגשו על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה, לפיה חוק עבודת נשים אינו חל על הורה מיועד המבצע הליך פונדקאות בחו"ל, ולכן לא נדרש היתר לפיטוריו.

החלטת הממונה על חוק עבודת נשים כאמור ניתנה על סמך לשון חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, שקובעת כי הוראותיו יחולו על הורה מיועד בהתאם לחוק הסכמים לנשיאת עוברים, אשר חל רק על הליכי פונדקאות שמבוצעים בישראל.

המערערים טענו כי החלטת הממונה על חוק עבודת נשים פוגעת פגיעה קשה בזכויות הבסיסיות שלהם ואינה עולה בקנה אחד עם הזכות לשוויון ופסיקת ביהמ"ש העליון בתחום הפונדקאות לזוגות חד מיניים.

לאחר שהוגש הערעור, המדינה עדכנה כי לאחר שבוצעה בדיקה מעמיקה של הנושא, היא מסכימה כי ניתן לתת פרשנות תכליתית שמחילה את חוק עבודת נשים גם על הורים מיועדים שמבצעים הליכי פונדקאות בחו"ל.

בית הדין קיבל את עמדת המדינה ובירך עליה, וציין כי היא עולה בקנה אחד עם עקרונות השוויון הצדק הקבועים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בהתאם, נקבע כי חוק עבודת נשים חל גם במקרה שבו הורה מיועד מבצע הליך של פונדקאות בחו"ל.

לאור האמור נפסק כי על המדינה להיערך לשינוי מדיניותה כאמור וליידע את המגזר העסקי והציבור בדבר השינוי.

על"ח (ת"א) 46377-05-23 עו"ד דותן פלג – מדינת ישראל הממונה על חוק עבודת נשים (נבו 2.4.2024)


על המעסיק לברר על שלומה של העובדת בזמן חופשת הלידה ולרבות מועד חזרתה לעבודה

מעסיק לא בירר עם העובדת מתי היא עתידה לחזור לעבודה מחופשת לידה והורות, ולא בירר לשלומה. נפסק כי העובדת הצליחה להוכיח כי פוטרה בזמן חופשת הלידה שלא כדין.

העובדת הועסקה כציירת במשרה מלאה. בעקבות מגיפת הקורונה נדרשה העובדת ביחד עם עובדים נוספים לצאת לחל"ת. לאחר כחודשיים הודיעה החברה על חזרה כללית לעבודה, אך העובדת לא שבה. כחודש לאחר מכן העובדת קיבלה אישור לשמירת הריון מרופאה תעסוקתית, בסמוך לאחר מכן העובדת ילדה והיתה בתקופת לידה והורות.

במוקד המחלוקת ניצבת השאלה בנוגע לסיום עבודתה, האם פוטרה מעבודתה או שמא התפטרה.

לטענת העובדת, יחסי העבודה בין הצדדים לא נותקו על כן פוטרה ולא התפטרה. החברה פעלה בניגוד לחוק כאשר לא פנתה לממונה על חוק עבודת נשים, התנערה מפניותיה, לא השיבה, ניתקה עמה את הקשר והלכה למעשה פיטרה אותה בתקופה המוגנת על פי חוק, ללא עריכת שימוע. העובדת ציינה כי לא התעניינו בשלומה, לא תיאמו עמה מועד לחזרה לעבודה, לא פעלו להסדיר את נושא ההפקדות לפנסיה או לחתום על טפסים להם הייתה זקוקה על כן, הניחה כי כוונת ההחברה היא לפטרה.

לטענת החברה, העובדת היא עובדת טובה אשר החברה חפצה בעבודתה גם היום. החברה הייתה מרוצה מתפקודה ולראייה שכרה עלה לאורך תקופת ההעסקה והיא מעולם לא פיטרה אותה. החברה מפנה אצבע מאשימה כלפי העובדת ולגישתם ממועד מתן ההודעה על לידתה העובדת לא יצרה כל קשר במהלך תקופת הלידה וההורות ולא הודיעה האם ברצונה לשוב לעבודתה ומתי.

בית הדין האזורי קבע כי העובדת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה כי פוטרה מעבודתה. עמדת החברה חותרת תחת תכלית חוק עבודת נשים אשר נועד להבטיח רצף תעסוקתי בסיום חופשת הלידה וההורות. הדין מחייב את המעסיק לקלוט את העובדת חזרה לעבודה על כן, היה על החברה לכל הפחות, לערוך בירור עם העובדת אשר למועד המשוער לחזרתה לעבודה. טענת החברה כי העובדת לא פוטרה משעה שהיו מרוצים ממנה איננה עולה בקנה אחד עם התנהלותם בזמן אמת. החברה העדיפה שלא ליצור קשר עם העובדת והמשיכה את "הקצר בתקשורת" בין הצדדים.

בית הדין ציין, כי הוא ער לעובדה שעובדת לא יצרה קשר עם החברה בסיומה של החופשת לידה וייתכן כי בנסיבות אחרות הדבר היה עשוי להוביל לתוצאה אחרת. עם זאת, בענייננו, מצב הדברים שונה עת יש לבחון את נסיבות סיום העסקתה של העובדת בראי חוק עבודת נשים וחובת המעסיק לשמור על מקום העבודה ולהמשיך ולהעסיק את העובדת עם סיום תקופת חופשת הלידה. בנסיבות העניין, בחירת החברה לשבת בחיבוק ידיים ולא להציג את גרסתה העובדתית בפני בית הדין, ללא כל נימוק המניח את הדעת, מובילה למסקנה כי ביקשה שלא להשיב את העובדת לעבודתה.

בית הדין שוכנע כי העסקת העובדת הסתיימה שלא כדין בתקופה המוגנת בת 60 הימים בהתאם לחוק עבודת נשים.

בית הדין פסק לעובדת, בין היתר, פיצויים בגין הפיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע בגובה של 20,000 ש"ח וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני לנוכח הפרת חוק עבודת נשים בסך של 10,000 ₪

סע"ש (ת"א) 13351-03-21 אנה צלק – צוקי אמנות בע"מ (נבו 21.1.2024)

הצוות

אבי טביב
עורך דין

אביב שיזף
עורך דין

אביטל אוזן
.Chief Operating Officer, Adv

אוהד לויט
עורך דין

אור גבאי
עורכת דין

אור סידס
עורך דין

אינסה ניימן
עורכת דין

אלונה רגב
עורכת דין

אלי יזרעאלי
שותף (ורו"ח)

אמנון שבלת
שותף מייסד

אפרת דנינו
עורכת דין

בארי גולן
עורך דין

גיא ארד
עורך דין

גל כפיר
עורך דין

גל שינה
עורך דין

גל שניברג
עורכת דין

דיאנה חאיט
עורכת דין

הדר רוזנברג
עורכת דין

חיים כהן
עורך דין

חן זהבי
עורך דין

חן מזרחי
עורכת דין

טימור רודקובסקי
Head of Client Business Development & Strategy, Adv.

טל וינברגן
עורכת דין

טל כהן
עורכת דין

טלי גדי
Marketing Director

טליה אשכנזי
Marketing Director

טליה רם
עורכת דין

יהב טיבי
עורך דין

יואב בן-פורת
טרום מתמחה

יותם שור
עורך דין

יעל ליבנת
עורכת דין

יערית שמחון
עורכת דין

ירדן אזריהן
עורכת דין

כפיר גרוס
עורך דין

לאה ליפשיץ
עורכת דין

ליאת גורביץ
Chief Financial Officer

ליטל דניאל
עורכת דין

לינוי בנישו
HR Wellbeing & Operations

לינוי ואתורי
HR Business Partner

מאיה ניקס
.Marketing Communications Director, Adv

מור וייס
עורכת דין

מורן שלובסקי
Marketing Communication Director

מורן שלום
עורכת דין

מיכאל גלר
עורך דין

מיקה פרנקו
עורכת דין

מעיין ברג
עורכת דין

מעיין גבאי
עורכת דין

מרגו אסרף
עורכת דין

מריה מזאוי
עורכת דין

נועה ליבל
HR Business Partner

נועה עלטוב
עורכת דין

נופר חי
עורכת דין

נעמה ממן
עורכת דין

נרי עזרי
עורכת דין

סיון מורן
עורכת דין

סירין חדאד
עורכת דין

עדי לב
עורכת דין

עדן בזרנו
עורך דין

עדן לב
עורכת דין

עומר ויזר
עורך דין

עומר טופר
עורכת דין

עומר שגב
עורך דין

עופרה מהרט
עורכת דין

עופרי רטיק יריב
.PA to the Managing Partner, Adv

עילי רום
עורך דין

עמית לוי
עורכת דין

עמית רוט
עורך דין

ענבר הרמן
עורכת דין

ענת בן ברוך
Chief of Strategy and Business Development

קובי יוגב
עורכי דין

קרן גוגל
עורכת דין

קרן שב-ארצה
עורכת דין

רוית פרינץ
עורכת דין

רוני שחרור
HR Business Partner

רותם אלון
עורכת דין

רמי חורי
עורך דין

שחר מיטרני
עורכת דין

שי זיו
עורך דין

שיר באואר
עורכת דין

שיר חגי
עורכת דין

שלום בלס
יועץ משפטי

שרה נאור
עורכת דין

שרון סגל
עורך דין

תום גבאי
עורך דין

תמר הרמתי
Chief Innovation Officer

חדשות נלוות